:מן הביקורת
"יש סוג של מוסיקה שכשהיא מתנגנת, לא צריכים לחבוש כיפה כדי להרגיש שהיא מקשרת אותך עם משהו גדול ועמוק שקיים בך. בעוד המוסיקאי המזרחי מתחבר בקלות וללא תסכול למוצאו התרבותי, לפיוט המסורתי ולקצב מבית אבא ואמא, המוסיקאי האשכנזי נוטה לדלג על השורשים: האבות שלו הם ג'ימי אנדריקס ובוב דילן, או ציארלי פארקר וסטיבי וונדר: "מוסיקה יהודית" נשמעת לו אנכרוניסטית, גלותית. אבל אפשר גם לעשות את זה אחרת, לחבר את שניהם. האחים לבנת נסעו למועדוני הג'אז של פולין כדי לבדוק מאין הם באו. הם עשו זאת בשפתם בג'אז... במסע של שני מוסיקאים ישראלים, שניסו לגעת במקורותיהם: אריק לבנת בסקסופון וחליל ואחיו אביב לבנת בגיטרה... האוריינטציה שלהם היא ג'אזית במובהק. לדוגמא הדיאלוג בין הסקסופון, הגיטרה והקול מתפתל לכיוון הרגשי הלא-שקוף ב"זאל זיין", הקטע הבולט, פיוז'ן בשל. ג'אז בלבד לא היה מוציא מאריק הבעת נשמה כזו. אביב לבנת מצויין בדיאלוג המאולתר בין גיטרה וקול. בכלל שני האחים נגנים מאוד ורסטיליים, שולטים בסגנונות..." יוסי חרסונסקי (מעריב)

"חיבור מרתק בין ג'אז עכשווי למוסיקה יהודית ושירי עם. 'כל עלייה מנמוך לגבוה אינה אלא על ידי הניגון' אמירה המגיעה ממסורות קבליות. אלא שאצל האחים לבנת בתקליטם החדש, בדרך למעלה הם עוברים גם במחוזות האילתור והג'אז. סקסופון הג'אז של אריק, אשר הופיע בזמנו עם סטיבי וונדר, מתמזג עם הגיטרה והשירה של אחיו אביב באופן מדויק ומרגש תקליט חובה!" ברוך יהודה (מקור ראשון)