האתר של האחים אביב ואריק לבנת
  

 

ג'אז עם יידישקייט

יש סוג של מוסיקה שכשהיא מתנגנת, לא צריכים לחבוש כיפה כדי להרגיש שהיא מקשרת אותך עם משהו גדול ועמוק שקיים בך. בעוד המוסיקאי המזרחי מתחבר בקלות וללא תסכול למוצאו התרבותי, לפיוט המסורתי ולקצב מבית אבא ואמא, המוסיקאי האשכנזי נוטה לדלג על השורשים: האבות שלו הם ג'ימי אנדריקס ובוב דילן, או ציארלי פארקר וסטיבי וונדר: "מוסיקה יהודית" נשמעת לו אנכרוניסטית, גלותית. אבל אפשר גם לעשות את זה אחרת, לחבר את שניהם.
האחים לבנת נסעו למועדוני הג'אז של פולין כדי לבדוק מאין הם באו. הם עשו
זאת בשפתם בג'אז. הגעתי ל"קמלוט" כדי לשמוע צלילים שהתנגנו על אדמת
פולין במהלך חודש מרץ 2000. מוסיקה יהודית שהוקלטה על ידי תחנת הג'אז
של ווארשה (106.8MF ) במסע של שני מוסיקאים ישראלים, שניסו לגעת
במקורותיהם: אריק לבנת בסקסופון וחליל ואחיו אביב לבנת בגיטרה, הפתיעו
את באי המועדונים בווארשה, לודג' קראקוב ופוזנאן. בסיס היציאה שלהם היה
מופע שנקרא "שירים רקועים בנחושת", מסע התחקות אחרי יצירות הסבא,
האמן אריה מרזר, שהנציח בריקועי הנחושת את ההווי היהודי בפולין.
בדרך הם מצאו את "שירי עם יהודיים", יצירה הכוללת 12 מוטיבים יהודיים.
לאחים לבנת לא היה מושג במוסיקת-פולק יהודית, הם לא דוברי יידיש, אבל
תוצאת ההתחקות אחרי הריקועים הולידה "ג'אז יהודי" שנוגן "באקווריום"
וה"בלו-נאוט" בווארשה. בהופעה בקמלוט הם הצליחו בדרך כלל להתחמק
מקיטש, למרות שבחומרים שלהם מצויים שירי פולק יידיאים בלויים.
האוריינטציה שלהם היא ג'אזית במובהק. לדוגמא הדיאלוג בין הסקסופון,
הגיטרה והקול מתפתל לכיוון הרגשי הלא-שקוף ב"זאל זיין", הקטע הבולט,
פיוז'ן בשל. ג'אז בלבד לא היה מוציא מאריק הבעת נשמה כזו. אביב לבנת
מצויין בדיאלוג המאולתר בין גיטרה וקול. בכלל שני האחים נגנים מאוד ורסטיליים,
שולטים בסגנונות. הם צריכים קצת ללטש את המופע, עם פחות יידישקייט ויותר
פיוז'נים אוטנטיים כמו "עיצמי עינייך" שנכתב על ידי אב שאבד את בתו בשואה.
אבל גם ככה, בצורתו הנוכחית, המופע הוא נסיון מרגש לחבר מוסיקה יהודית וג'אז."
יוסי חרסונסקי (מעריב)

רגעים מרגשים

האחים לבנת "חלום של ילד" (טווס הזהב)
שמונה הדקות הראשונות של "ילד רוקד" מכילות את תמצית העולם המוסיקלי
של האחים לבנת, שעד היום התפרסמו בעיקר בזכות מיזוג של מוסיקה יהודית וג'אז.
זה קטע מלודי שמתחיל מינורי וזורם באפיק רגשי רב תוגה שיש בו ג'אז וגם משהו
צרפתי שמזכיר את פרנסיס לי ומישל לגראן. אביב (גיטרות לחנים) ואריק (כלי נשיפה
קלידים ולחנים) ריכזו בדיסק מוסיקה מקורית שכתבו למדיות שונות, למחול, קולנוע
ותיאטרון. צליל הגעגוע המהורהר ב"חלום של ילד" בסקסופון סופרן מזכיראת מוסיקת
האמביינט של פט מטיני, וגם כאן האחים מצליחים לייצר אווירה קסומה המקושטת
באפקטים של שריקות חרישיות.
שני הקטעים הראשונים הם מתוך "מחווה לפליני" במסגרת "הרמת מסך" 1994.
הסקסופון-סופרן ממשיך להתגעגע גם ב"נוסטלגיה", המוסיקה לסרט "צלצל אליי"
של ברק שקין, וצליל החליל של אריק לבנת מסתלסל "בשיר ערש" שנכתב
ל"חתונת הדמים" מאת לורקה שהועלה בבית ספר למשחק של יורם לוינשטיין.
חבל שהקטע נגמר מהר מידי. היה מקום לפתח אותו. ומואתה הצגה גם
"תפילה" בשילוב מיוחד של אלמנט מינורי וקצב.
האחים לבנת הם מוסיקאים שלא מתייחסים לשום דבר כאל מובן מאליו.
הם ספגו מוסיקה יהודית וג'אז אבל עסוקים כל העת בחיפושים ומצליחים להגיע
לפיוט במוסיקת פיוז'ן רבת נשמה. ב"ילדים טובים" אביב מנסה לשיר, אבל
לדעתי מוטב שהאחים לבנת ישמרו על המסגרת האינסטרומנטלית שלהם,
שמשדרת בצורה הרבה יותר מוצלחת רגשות ואוירה מאשר שירה ממש.
בסך הכל הם מספקים רגעים יצירתיים יפים עד מרגשים בדיסק שפורש
את מירב הכישורים והצבעים המוסיקליים שלהם.

29.9.2002
יוסי חרסונסקי / מעריב